בריאה בתנועה

אין מה לכעוס ולא צריך להיעלב!

נכתב על ידי galmoonz ב 9 באוקטובר 2012 – 7:47 -

בכביש שמוביל מכביש החוף למושב בני ציון בו אני מתגוררת
יש קטע קצר בו הכביש יורד למטה וחוזר בחזרה למעלה בפתאומיות
"גשר אירי" זה נקרא בשפה מקצועית.
בנזוגי היקר קורא לזה "הלונה פארק" , ואוהב להאיץ בכל פעם שאנחנו מתקרבים לשם.
אני לעומת זאת- בכל פעם מחדש מרגישה איך הגוף שלי נדרך, ולמרות שברור לי שהכל בסדר, ששום דבר רע לא יקרה,
שהרי כבר עברתי שם עשרות או אפילו מאות פעמים…
ולמרות שאני אפילו אוהבת את ה"לונה פארק" הזה..
עדיין מתעורר בי פחד קטן , כיווץ, ובמעבר עצמו -
ליבי צולל, נשמתי נעתקת,
ולפעמים נפלטת מגרוני גם צעקה קטנה או צחוק של פאניקה …

דבר דומה קורה לכולנו במתקני הלונה פארק, ובסרטי מתח ואימה.
בשכל אנחנו יודעים מעל לכל ספק ש"אין ממה לפחד" אבל הגוף לא יודע את מה שהשכל מבין,
לכן התגובה הרגשית והפיסית היא בסופו של דבר בהתאם לחוויה, ולא בהתאם להבנה השכלית של החוויה!

ומה לגבי מצבים רגשיים אחרים? אותו כנ"ל

אנחנו בכל פעם מופתעים מחדש מהרגשות שלנו!  שופטים אותם, מבקרים אותם..

והכי גרוע: לא מסכימים להרגיש אותם!! אלא מיד עוברים לניתוח שכלתני של הסיטואציה שעוררה את הרגש,
ואת הרגש שהתעורר- מדחיקים היטב היטב (בלי ששמנו לב לכך אפילו) ,
מטביעים אותו באוכל, או מסיחים את דעתנו בצורה כלשהיא-
באמצעות טלויזיה, מחשב, עבודה וכו'.. – עד הפעם הבאה …

אז בפעם הבאה שאתם לא מבינים למה נעלבתם, שהרי "אין ממה להיעלב"
או מבקרים את עצמכם על כך שכעסתם, שהרי "הכעס לא יעזור"
או מתביישים בכך שקינאתם, כיוון שזה "לא יפה לקנא"…

הסבירו לעצמכם שהגוף (והרגש, שתמיד יש לו ביטוי פיסי) לא מבינים את מה שהראש מבין
סלחו לעצמכם על הפער הזה בין ראש לרגש וגוף
והסכימו להרגיש

באהבה,

גל

תגיות: גוף נפש, חיבור לגוף, להקשיב לגוף
פורסם ב רגשות | אין תגובות »