הזכות לשמוח
נכתב על ידי galmoonz ב 9 באוקטובר 2012 – 0:23 -חברות וחברים, צריך להודות:
גם מי שהתחייב בפני עצמו לחיים שמחים ומודעים,
לפעמים-
בכל הבלגאן של גזירות כלכליות , הפגנות סוערות, קולות גזעניים, תאונות דרכים מזעזעות, קשיים אישיים כאלה ואחרים שלנו או של הסובבים אותנו.. -
לא תמיד כל כך פשוט 'להחזיק את הראש מעל המים'..!
כן, אני מודה! למרות שהחיים שלי ממש טובים בסך הכל, הרי שברמה הגלובאלית/לאומית/חברתית-
בהחלט לא חסר על מה להיות עצובים, מודאגים, מבולבלים או כעוסים…
וכביכול,
כשכל הדברים האיומים בעולמנו מתרחשים, ויש המון אנשים מסביב שהם מסכנים, או עצובים, לחוצים, מודאגים…
איזו זכות יש לי לשמוח??
להיות אופטימית?
כשסביבתי הקרובה בחרדות הישרדות, איזו זכות יש לי לחיות בשלווה ולהאמין שהכל בסדר??
ה"מדוכאים" מביטים ב"מאושרים" ( המרכאות זה כי הרי אין באמת חלוקה כזאת)
במקרה הטוב בזלזול (איזה חבורת מטומטמים)
לפעמים בתדהמה מהולה בחוסר הבנה (משוגעים לגמרי, מנותקים מהמציאות, חיים בלה לה לנד!)
ובמקרה הפחות טוב בזעזוע, קנאה או אפילו שנאה ( חיים טוב הא?? חוצפנים! איך אתם מעיזים??
חכו חכו, גם יומכם יגיע!! )
אני נזכרת במשל הצרצר והנמלה…
הנמלה עמלנית, חרוצה, אמנם עובדת קשה תמיד, לקראת העתיד, אמנם אין לה חיים,
אבל היא בחברת עוד מאות ואלפי נמלים אחרות כמוה. הכל ידוע ומוכר לה והיא שייכת.
בטוחה ומוגנת בשייכותה.
לעומתה, הצרצר.. הו הצרצר… מסכן שכמוהו, בודד, יחיד, אומנם הוא שמח, חוגג,
נהנה ורוקד אבל בסופו של דבר… משלם על כך מחיר כבד!!!
ונשאלת השאלה חברות וחברים,
אם זאת תפיסת העולם שכולנו גדלנו והתחנכנו עליה, איך היא משפיעה עלינו ועל חיינו?
במשל מוצגת לנו בחירה: להיות נמלה או צרצר.
כביכול כדי להיות בטוחים ומוגנים עלינו להיות פסימיים ולהתכונן לגרוע מכל.
וכדי להיות שייכים עלינו להיות כמו כולם.
אך האם אפשרי להרגיש שייכים גם מבלי לוותר על האופטימיות, על השמחה, על ההנאה?
האם אפשר להיות שמחים ואופטימיים גם מבלי להיות מנותקים/ חסרי אחריות ,
או יהירים/חסרי אמפתיה/לא מוסריים?
התשובה, מנסיוני האישי, היא: בהחלט כן!
לא רק שזה מוסרי להיות שמח ואופטימי, זה אפילו יותר מוסרי מלהיות מסכן, מדוכא ופסימי
כי יש לכך חשיבות ברמה החברתית!
לדוגמה:
אם יש לכם חבר שנמצא בבור ולא מצליח לצאת, מה תהיה הדרך היותר יעילה לעזור לו?
להיכנס איתו לתוך הבור ולארח לו לחברה? או להשאר מחוץ לבור ולשלשל לו חבל הצלה?
(אחת המטופלות שלי אמרה: תלוי מה עומק הבור 
אז .. אני מדברת על בור עמוק, אוקיי? כזה שבו "סולם גנבים" ו"שק קמח" הם לא אופציה! )
ודי להתחכם!!!
אני מזמינה את כולנו להמשיך לשמור על אופטימיות
לטפח את השמחה בתוכנו גם בימים לא פשוטים
וכרגיל, להיות כמה שיותר חביבים כלפי עצמינו, כי בסופו של דבר זה יאפשר לנו להעניק את אותו היחס לאחרים,
ובסופו של דבר מה הוא העולם אם לא היחס שאנשים מעניקים זה לזה?
ימים שמחים ומופלאים לכולנו
והמון אהבה ממני אליכם
גל
תגיות: אופטימיות, שמחה, תודעה קולקטיבית
פורסם ב כללי, רגשות | אין תגובות »
תגובות