בריאה בתנועה

הקשר בין קבלת מצב קיים לבין שינוי שלו

נכתב על ידי galmoonz ב 2 באוקטובר 2012 – 0:08 -

כולנו יודעים שכדי לעשות שינוי, כל שינוי, צריך לרצות בו,

זה המודל המוכר וידוע לכל, שכולנו התחנכנו עליו . נכון?

אם כך… איך קבלה של מצב קיים יכולה לסייע לנו בתהליך של שינוי ?? זה לא דבר והיפוכו?
אם אני רוצה לשנות מצב מסויים איך אקבל אותו??

כדי להסביר אשתמש ברשותכם בסרט "לארי קראון" בכיכובם של טום הנקס וג'וליה רוברטס.
אחלה סרט אגב, מומלץ!

גיבור הסרט הופך משבר בחייו להזדמנות ויוצא לחיים חדשים כשהוא אדם אחר. כמו ברוב הסרטים ההוליוודיים,
גם בסרט הזה השינוי שעובר הגיבור הוא חד כיווני.

מה ??

פרשני נא!

בבקשה,
להלן תקציר הסרט:

טום הנקס גיבורנו , מפוטר מעבודתו כי אין לו השכלה אקדמית,
הוא מרושש ולא מוצא עבודה אחרת
ולכן הוא מחליט למכור את כל מה שאפשר (את הבית אי אפשר כי הוא חייב לבנק יותר ממה שהבית שווה), ו…להירשם לקולג'.
הוא מבין גם שטוסטוס חסכוני יותר מהאוטו העצום שלו ולכן מיד הוא רוכש טוסטוס.
בקולג' הוא פוגש שתי נשים,
אחת הופכת ידידה טובה שמשנה לו את הגרדרובה ועיצוב הבית, ומלמדת אותו להיות "קול",
ובשניה, ג'וליה  (המרצה הכוסית בשבילכם),  הוא כמובן מתאהב!
בלימודים הוא עושה חייל למרות הסחות הדעת של ידידתו המגניבה,
הוא אפילו מוצא דרך למכור את ביתו ולהיפתר מהחובות הכבדים
וכך הוא משדרג את חייו, זוכה בנערה, ודוהר אל השקיעה.

אז למה אני אומרת חד כיווני? כי בחיים מחוץ לקולנוע, לפחות לפי מיטב נסיוני, זה לגמרי אחרת!!!!

הנה גרסא מציאותית :

גיבורנו טום מפוטר מעבודתו כי אין לו השכלה אקדמית,
הוא מרושש ולא מוצא עבודה אחרת

**ולכן הוא מתייאש ומבלה כמה חודשים בלרחם על עצמו ולשתות לשוכרה.
בסופו של דבר הוא מבין שהיאוש והאלכוהול לא יעזרו…**

אז הוא מחליט למכור את מה שאפשר (את הבית אי אפשר כי הוא חייב לבנק יותר ממה שהבית שווה), ו…להירשם לקולג'.
הוא מבין גם שטוסטוס חסכוני יותר מהאוטו העצום שלו

**אך מתלבט… מה יהיה אם פתאום יראו אותו על טוסטוס…?? בגיל 50+…? מה יגידו השכנים?? ישאלו שאלות?
אולי אפילו הוא יצטרך להסביר ולספר שפיטרו אותו מהעבודה!!
לכן מיד הוא יורד מעניין הטוסטוס, וממשיך לנסוע באוטו זולל הדלק,
עד שכבר ממש ממש ממשששש אין לו ברירה כי מתחילים טלפונים מודאגים מהבנק ואז…**

הוא בכל זאת רוכש טוסטוס.
בקולג' הוא פוגש שתי נשים, אחת הופכת ידידה טובה שמשנה לו את הגרדרובה ועיצוב הבית,
ומלמדת אותו להיות "קול",הוא משתף פעולה איתה בשבועיים הראשונים

**אבל לאחר מכן מתעוררת בו התנגדות,
לפתע הוא מרגיש מגוחך בבגדיו החדשים, וגם חסרה לו הכורסא הכמעט מתפרקת שכל כך אהב…
הוא הולך אל האלטעזאכן וקונה ממנו את רוב רכושו בחזרה. הקשר עם הידידה המגניבה מתנתק,
נגמרות הסחות הדעת, והוא יכול סוף סוף להשקיע בלימודים אבל הוא לא עושה זאת…
כי קשה לו והוא מרגיש בודד… ולעיתים קרובות הוא חושב: "למה הייתי צריך את זה בכלל??"**

בג'וליה המורה, הוא כמובן מתאהב !

**אבל הוא מאמין שאין לו סיכוי איתה**

הוא אפילו מוצא דרך למכור את ביתו ולהיפתר מהחובות הכבדים,

**אבל הוא מאשים את עצמו על שבכלל הגיע למצב כזה. הוא פוחד לעשות מהלך כה דראסטי,
ולמכור את הבית בו האמין שיחיה לנצח וגם יארח בו את נכדיו…רק אחרי שמאיימים עליו שיעיפו אותו מהקולג
'וכמובן אחרי תאונת דרכים בה הוא כמעט מאבד את חייו בשניה אחת
(יודעים מה, לצורך העצמת הדרמה: באופן נסיבתי התאונה מתאפשרת ומתרחשת בגלל הסירוב שלו למכור את הבית)**

או-אז..
ורק אז…
הוא מתעשת, מוכר את ביתו, עושה סולחה עם הידידה, חוזר להיות "קול" ,
זוכה בבחורה, ודוהר אל השקיעה.

בחיים האמיתיים, תהליך של שינוי אינו קו ישר, אלא יותר דומה לזיגזג…

אנחנו רוצים ללכת בכיוון מסויים שנראה נכון עבורנו, יודעים בדרך כלל בדיוק מה עלינו לעשות כדי ליצור את השינוי המיוחל,
אבל חוששים, מתלבטים, אפילו נבהלים לפעמים מהקצב המהיר של השינוי ואז חוזרים קצת אחורה לתקופה מסויימת…

בסופו של דבר אנחנו כמובן כן מתפתחים, אבל זה כמעט לעולם לא בקו ישר בכיוון אחד…

אז מה הקשר בין כל מה שתיארתי לבין נושא הפוסט "הקשר בן קבלה לבין שינוי

המממ…

נתבונן רגע בהבדל בין שתי הגרסאות :

בגרסא השניה, גיבורנו כל הזמן נמצא במצב של חוסר קבלה על מצבו… מתנגד למצב בו הוא נמצא,
מתעכב עם החלטות, מבקר את עצמו….
לעומת זאת בגרסא הראשונה הבחור לא "מתווכח עם המציאות" אף לא לרגע… ובכל פעם הוא פועל מתוך המצב הקיים,
במסגרת הנתונים שעומדים לרשותו, שאותם הוא רואה באופן ברור.
משם הוא פועל.

למצב הזה קוראים קבלה. ומתוך קבלה של המציאות- שינוי יכול להתרחש!

וזה מזכיר לי את מקגייוור…

(כן, זה מה שזה מזכיר לי!!!:-))

תזכורת לציטוט מקגייוורי אופייני:

"הערכת מצב: יש לי שני מסטיק בזוקה, סמרטוט ריצפה, אגד מידבק, גור חתולים, ומעט אבק שריפה.
האוייב מגיע לחדר (שבו אני כפות כשרגליי למעלה וראשי למטה) בעוד 53 וחצי דקות.
נראה איך מכל מה שיש לי אני בונה הליקופטר ועף מפה".

שימו לב חברים יקרים, מקגייוור לעולם לא שואל את עצמו איך הגיע למצב כה נואש, הוא לא מרחם על עצמו,
הוא לא אומר לעצמו זה אבוד, הוא לא מאשים אף אחד וגם לא מכחיש את מצבו. הוא בוחן בקור רוח את הנתונים,
ומקבל אותם.
מתוך הקבלה המוחלטת של המצב הוא יוצא לפעולה, יוצר את השינוי ומציל את עצמו כל פעם מחדש.

אוקיי אז השתכנעתי… אבל מה לעשות עם כל האי קבלה הזאת שלי??

I thought you'd never ask

הנה טיפ קטן… וכמה קטן ככה משמעותי:

(מוכנים לרעידת אדמה קטנה???)

ובכיין..

כשאתם מזהים שאתם באי קבלה…
כל שעליכם לעשות הוא לקבל את זה שאתם באי קבלה!!

פרדוקס?
לא ולא!

ברגע שאני מקבלת את זה שאני לא מקבלת , מיד אני בקבלה!!

לדוגמה: נניח שאני רוצה לרדת 10 קילו, ולא מצליחה כבר 5 שנים.

המצב היום :

אני 10 קילו יותר מהמשקל הרצוי לי
אני לא מקבלת את העובדה שאני 10 קילו יותר מהמשקל הרצוי לי
אני לא מקבלת את עצמי 10 קילו יותר ממה שאני רוצה לשקול
אני לא מקבלת את עצמי….

>> אני במצב של אי קבלה

ומה יקרה אם אקבל את זה שאני באי קבלה ?

המצב הופך להיות:

אני 10 קילו יותר מהמשקל הרצוי לי
אני לא מקבלת את זה שאני 10 קילו יותר מהמשקל הרצוי לי
אבל….. אני מקבלת את העובדה שאני לא מקבלת את זה שאני 10 קילו יותר מהמשקל הרצוי לי
כלומר אני מקבלת את עצמי במצב של אי קבלה….כלומר… אני מקבלת את עצמי!!!

>> אני במצב של קבלה

כשאני מקבלת את זה שאני לא מקבלת… מיד אני עוברת למצב של קבלה!!!

אם כרגע אתם חשים קצר במוח, זה לא מקרי
המוח מתבלבל מהתרגיל הזה קצת… מאט לרגע את קצב הצליבה העצמית…
ואז …נוצר פתאום חלון הזדמנויות! אי של שקט!!! ומשם 'אפקט הדומינו' פשוט הופך את כיוונו!!
אולי זה נשמע כמו סמנטיקה בגרוש, אבל בבקשה תנסו ! זה עובד!

ולמה זה עובד??

כי לקבל את המצב שאני מתנגדת לו (10 קילו) – קשה לי בשלב ראשון

אבל לקבל את זה שאני לא מקבלת את זה- זה כבר קל יותר…
ואז ה"מינוס" הופך ל"פלוס" והופ- אני כבר בקבלה עצמית

ממצב של קבלה יש תמיד דרך לייצר תזוזה, כי אנחנו כבר בתוך המציאות נטו!!לא מתנגדים לה…

כשאני במצב של קבלה על האי קבלה שלי, יהיה קל לי אפילו לקבל את זה שאני 10 קילו יותר ,
וכך ייתכן שאפסיק לייסר את עצמי ולרחם על עצמי, אצא מהייאוש, אעריך נכון את כ-ל העובדות,
אמצא בתוכי כוחות חדשים, אוכל לראות איפה טעיתי עד עכשיו ומה אוכל לעשות אחרת.. ואז…
אוכל ממש כמו מקגייוור למצוא פתרון יצירתי.

למען הסר ספק: מכל האמור לעיל ל-א נובע שצריך להאיץ שינויים בכוח!!!
הזיגזג הוא חבר שלנו, הוא שומר שנהייה מדוייקים, שנשתנה בקצב שאנו מסוגלים להכיל.

ויחד עם זאת, עקרון הקבלה מונע זגזוגים מיותרים, והופך גם כל זיגזוג קיים לנסבל ,
ואת כל התהליך להרמוני הרבה יותר.

אז הנה שוב השורה התחתונה : אתם מזהים שאתם באי קבלה? קבלו זאת.
העניקו לעצמכם המון חמלה, אהבה, חבקו הפחד/המעצור/הדאגה/המחסור…
קבלו אותם- והם יחלפו מהר יותר, בוודאות!!

כרגיל אשמח לתגובותיכם ! ואם יש לכם שאלות אני כאן

שלכם באהבה גדולה

גל

תגיות: התפתחות, קבלה, שינוי, תהליך
פורסם ב דימוי עצמי, תהליכי מודעות ושינוי | אין תגובות »