קנאה – זה רע?

נכתב על ידי galmoonz ב 3 בפברואר 2014 – 21:46 -

שיתוף מחדר הטיפולים (בהסכמת המטופלת כמובן)

ר' (אות בדויה ;-) )  מספרת שמטריד אותה משהו והיא מתביישת להגיד מה.
לוקח לה שתי דקות, וכמה שאיפות אוויר כהקדמה למשפט .. היא מתחילה ונעצרת שלוש פעמים..
עד שזה יוצא לבסוף:
"אני מקנאה..  בדברים לגמרי שטותיים!  למשל.. חברה היתה בלונדון וחזרה, שכנה שלי היתה בלונדון וחזרה, שתיהן קנו דברים וחזרו מרוצות. אחרי שבועיים נסעתי עם חברה אחרת ללונדון, בכלל בלי שום כוונה לקנות. טיילנו, בילינו, נהניתי מאוד!! אבל באחד הימים החלטתי שזה לא לעניין לחזור בלי לקנות, אז הסתובבנו כמה שעות בחנויות ולא מצאתי שום דבר לקנות. החברה קנתה ואני לא. חזרתי לארץ כעוסה! למחרת תפסתי את עצמי , אבל עד עכשיו , למרות שממש נהניתי מהנסיעה, ולמרות שבאמת לא נסעתי כדי לקנות, כשאני חושבת על שתי החברות והשכנה.. ועל זה שלא קניתי כלום.. אני מרגישה כעס, וקנאה, ובעיקר בושה על זה שאני מקנאה בהן, ועוד על כזה דבר אידיוטי!.. מה יש לי לקנא בהן? אני מרוצה מהחיים שלי בסך הכל.. זה כל כך מכוער מה שאני מרגישה.. אני פשוט לא מבינה למה אני מרגישה ככה!"

זה משהו שמוכר לך בעוד תחומים בחיים, העניין הזה של קנאה על שטויות? "כן, מאוד. ותמיד על דברים ממש קטנים ולא חשובים. זה מטריף אותי!"
אנחנו מתחברות לגלי תטא,  ואני שואלת את ר': כשאת חושבת על העניין הזה, מה את מרגישה בגוף?
"מחנק בגרון.. כאב בחזה"
מה יותר?
"כרגע- בחזה."
איך זה מרגיש? אם היית צריכה לתת לי דימוי.. איך זה נראה? מה הצבע של זה? ממה זה עשוי?
" כמו סלע, אבל מברזל"
תשאלי אותו למה הוא שם? וממתי הוא שם?
הסיפור שמתגלה מדהים את שתינו..:

אמא של ר', ניצולת שואה,הייתה מחלקת את האוכל שווה בשווה בין ר' לבין אחיה, בצורה מוקפדת ומדוקדקת:  "למשל, שתי סוכריות לכל אחד מאיתנו, ושתיהן תמיד באותו צבע, למרות שאני אוהבת צהובות ואח שלי מעדיף אדומות…!  אז כדי ששנינו נהנה, יום אחד שנינו מקבלים סוכריות אדומות, ולמחרת שנינו מקבלים סוכריות צהובות,  אבל לעולם אנחנו לא מקבלים , כל אחד מאיתנו, סוכריות בצבע שונה , כדי שלא נקנא.
אותו הדבר עם פרוסות הלחם עם הגבינה. שנינו מקבלים 2 פרוסות לחם עם גבינה ומלפפון, או פרוסות לחם עם גבינה ועגבניה, הכל זהה לחלוטין, למרות שאנחנו מעדיפים ירקות אחרים! לאמא היה מאוד חשוב למנוע מאיתנו להרגיש קנאה או קיפוח."

אז מה קרה פה בעצם ומה הקשר בין הזכרון הזה לבין הנושא שמטריד את ר'?
באופן לא מודע, ה"תודעה" של ר' למדה:
1. שאסור לקנא, כי קנאה זה לא טוב
2. כדי לא לקנא- צריך להיות אותו הדבר בכל הדברים הקטנים, גם כשיש העדפות שונות!!
3. שבמקרה בו יש שוני כלשהו (גם אם יש העדפה שונה, שיצרה את השוני הזה) – תהיה קנאה , כלומר אני שונה=אני מקנאה

וכך- היום, כמה עשרות שנים אחרי שנוצרה ההתחייבות הלא מודעת הזאת ללהיות זהה לאחרים,  כשר' לא הצליחה "להתגבר" על השוני – היא אוטומטית מרגישה קנאה. ברגע שהיא מרגישה קנאה, היא עוברת על עוד "איסור" (להרגיש קנאה) וכך מיד עולה בה כעס עצמי גדול על הרגש האסור הזה!

כל זאת.. רק בגלל תכנות רגשי-מנטלי-התנהגותי שתרחש באופן לא מודע, אי שם בגיל 8.. מתוך כוונה טהורה ואוהבת כל כך!!

מדהים לא??

אז מה עשינו בטיפול?
קודם כל- שלחנו המון אהבה לכל הסיטואציה ההיא, בעבר הרחוק.
לימדנו (אנרגטית)  את הילדה הקטנה ר' – שמותר לה שיהיו לה העדפות משלה, ושזה אפשרי שיהיו לה העדפות אישיות, מבלי שהיא תשווה את עצמה לאחרים או תקנא באחרים.
וכמובן, שמותר לה גם לקנא לפעמים, שקנאה היא רגש לגיטימי ככל הרגשות, שהיא בסדר גם אם היא מרגישה קנאה.
הפכנו את האיסורים לבחירה חופשית, והפרדנו בין הזכרון הרחוק לבין החיים היום, מבלי לפגוע בכל הדברים החיוביים שנלמדו בסיטואציה שהיתה.

לסיום שאלתי:  מה שלום סלע הברזל בבית החזה?  " הפך לפרח "
ר' הרגישה הקלה פיסית עצומה בסוף הסשן. הכעס האשמה והבושה על עצם תחושת הקנאה התפוגגו והופיעו תחושות סליחה וחמלה! (לעצמה ולחברות)

התודעה שלנו היא מרתקת כל כך.. ההתניות שכל כך מכבידות על איכות חיינו , יושבות תמיד על "מוקשים" קטנים, כמעט בלתי נראים, ולחלוטין לא מודעים.
לא תמיד יש לנו מושג מהו בדיוק ה"מוקש" .. למה אנחנו מתנהגים כמו שאנחנו מתנהגים, או מרגישים כמו שאנחנו מרגישים,

לכן, כשאנו מרגישים קנאה (או כעס/טינה/ עצב/יאוש/חרדה/פחד)
הדבר הטוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות עבור עצמינו- הוא לתת קרדיט  לעצמינו , שככל הנראה- לא סתם אנחנו כפי שאנחנו..
לראות את עצמינו מראש כזכאים  , במקום כאשמים ,
לחמול על עצמינו, ולאהוב את עצמינו בכל מצב רגשי- כי יש לו תמיד סיבה טובה, גם כשהיא נסתרת מעין.

כשנדע לעשות את הדבר הקטן-גדול הזה עבור עצמינו
נוכל לעשות את זה גם עבור אחרים
והעולם שלנו יהיה מקום אחר לגמרי :-)

שלכן~ם באהבה,
גל

**יש לכם~ן רגש/דפוס התנהגותי/ מחלה שדורשים ריפוי או תשומת לב מיוחדת? -
צרו קשר ואשמח לעזור **


תגיות: , ,
פורסם ב רגשות, תהליכי מודעות ושינוי, תטא הילינג | 5 תגובות »

תגובות




5 תגובות ל“קנאה – זה רע?”

  1. מאת גבריאלה ב פבר' 4, 2014 | השב

    אהבתי, תודה

  2. מאת אורית ב פבר' 4, 2014 | השב

    אהבתי! סשן מעניין מאוד…

  3. מאת שושנה ב פבר' 4, 2014 | השב

    כשקנאה מעבירה אדם על דעתו והוא פועל ממקום אפל,זה רע ואם ניתן לטפל נפלא. מאידך יש קנאה טובה,אמרו חז"ל "קנאת סופרים תרבה חוכמה"…

  4. מאת גל ציפורי ב פבר' 4, 2014 | השב

    מסכימה איתך שושנה,
    יחד עם זאת הקנאה כשלעצמה היא "רק" עוד רגש, וכשהיא נטולת קונוטאציות ושיפוט עצמי מצד אחד
    ו/ או פעולות שנובעות ממנה שהן מזיקות כלפי אחרים, מצד שני-
    במצב כזה של רגש נטו- היא אינה מזיקה

  5. מאת גל ציפורי ב פבר' 4, 2014 | השב

    תודה גבריאלה , תודה אורית :-)

רשום הערה