כשצוללים… אפשר למצוא אוצרות מפתיעים

נכתב על ידי galmoonz ב 8 בינואר 2018 – 23:44 -

כמו לווייתן, לפעמים אני צוללת לתוך מעמקיי.
הצלילה מפחידה וכואבת (הו כמה כואבת!!!) ונדמית כנצח ,
אבל תמיד אני מוצאת שם אוצרות… תובנות, ידע, רעיונות.

הפעם האוצר התגלה דרך הידיים.
וזה מדהים כי הוא תמיד היה שם! תמיד שרבטתי וציירתי. תמיד. מגיל מאוד מוקדם.
מי שאי פעם ישב~ה לידי בהרצאה/קורס/ישיבה
יודע~ת שאני לרגע לא מפסיקה לשרבט.
אני משרבטת בכל רגע שיש דף וכלי כתיבה בסביבה,
גם תוך כדי שיחות טלפון.

בתקופה האחרונה שירבטתי אפילו יותר מהרגיל, ממש כמעט בלי יכולת לעצור,
ופתאום חשבתי… במקום לשרבט רק "על הדרך" בצידי דפים כתובים, למה שלא אקדיש לשרבוט דף A4 שלם?
זה מה שיצא:

מודה שהופתעתי

שתי מסקנות:
1. אם כבר צלילה (לא משנה אם רגשית/פיסית/מנטלית/רוחנית/כל הנ"ל) , שווה להביט בנוף ולחפש אוצרות. תמיד יש. לכולנו!!
2. הדבר הזה שאת~ה עושה כל הזמן, בלי שום מאמץ או מחשבה, ואת~ה בטוח~ה שזה כלום ושזה חסר ערך? תנ~י לזה את מרכז הבמה לרגע. רק לרגע. יש מצב שתופתע~י לטובה.

באהבה ,
גל


פורסם ב כללי | תגובה אחת »

תגובות




תגובה אחת ל“כשצוללים… אפשר למצוא אוצרות מפתיעים”

  1. מאת קייטי ב אוג' 28, 2019 | השב

    וואו , יפה מאוד ואף מרגיע, אני רק מדמיינת את המרחב הפנימי שנוצר תוך כדי הכביכול רק שירבוט ומרגישה ברוגע שנוצר, זהו איננו רק שירבוט זוהי אומנות פנימית , אמירה פנימית המאפשרת רוגע פנימי, הקשבה פנימית ,
    מה אני רואה? כאחת שאוהבת צילום אני רואה תנועה מעגלית מדייקת מן הפנים אל החוץ ,מן המרכז אל העולם שבחוץ..כמעט רחמי הייתי אומרת בתנועה מאפשרת חופש..מקסים ומעניין. תודה על השיתוף

רשום הערה