סליחה רוחנית, סליחה רגשית וההבדל ביניהן
נכתב על ידי galmoonz ב 12 באוגוסט 2018 – 10:11 -אם חווינו אלימות כילדים, הרי שסליחה מהמקום הבוגר יכולה בהחלט להיות שלב חשוב בריפוי,
אבל לפעמים מדובר במעקף רגשי שמשאיר (שוב!) את הילדה או הילד שהיינו לבד עם רגשותיהם המרים.
סליחה רוחנית מתרחשת בחיינו כשאנחנו מבינות שאמא/אבא לא פגעו בנו בכוונה,
אלא פשוט מתוך הכאב הפרטי של עצמם.
אנחנו מתבוננות בילדותנו מתוך פרספקטיבה עכשווית, מבינות שאמא עשתה כמיטב יכולתה (וגם אבא)
ושהיא בעצם אשה ממש חולה/לא מודעת וכו.
מתעוררת בנו חמלה.
יותר מכך, סליחה רוחנית מתעוררת אם/כש- אנחנו נחשפות~ים לרעיון שיש נשמה,
שהיא נצחית, שנשמה מתגלמת בגוף על מנת לחוות שיעורים ולמידות
דרך המפגש עם נשמות אחרות שהתגלמו בגוף,
ושבסופו של דבר כולנו ב"משחק" של התפתחות תודעה יקומית,
תחושת הנפרדוּת היא אשליה,
וכולנו (כולנו!!) אחד.
חלקנו זוכות~ים להיחשף לידע הזה לא רק כרעיון, אלא גם כהוויה,
דרך מדיטציה, שהייה ממושכת בטבע הפראי,
התנסות עם חומרים משני תודעה, חוויית סף מוות, ועוד .
את חוויית האחדוּת חוויתי לראשונה בגיל 33, באופן מפתיע ובלתי מתוכנן , במהלך מדיטציה.
אחכ התחלתי ללמוד את הנושא, נחשפתי לרעיונות הנוספים שהזכרתי לעיל,
זיהיתי אותם כאמת, והרגשתי נחמה עמוקה.
מתוך הרעיון הזה – היה לי *קל* לסלוח לאמא שלי, ולמעשה לכולם,
לכל מי שאי פעם פגע בי, ותכל'ס- *לכל מי שאי פעם פגע במישהו*! לא משנה מי!
הסליחה הרוחנית שינתה את תפיסת המציאות שלי, עזרה לי לראות את הטוב בעולמנו (ובא~נשים )
והביאה אותי למקומות מופלאים!!
היא עזרה לי להאמין ששינוי אפשרי עבורי,
ואכן שינויים מופלאים התחילו להתרחש בחיי.
גיליתי יכולות שלא ידעתי שיש בי,
גיליתי עוצמות שלא ידעתי שיש בי
גיליתי ידע שלא ידעתי שיש בי
כל חיי השתנו.
אני מאמינה ברעיון האחדות בכל ליבי עד היום.
בקיצור… סליחה רוחנית זה אחלה! ☺️
הבעיה מתחילה כשאנחנו מסתפקות~ים בסליחה מתוך המקום הבוגר או בסליחה רוחנית,
ונמנעות~ים מלטפל ברגש,
ובביטוי העמוק של הרגש *בגוף*.
סליחה בוגרת/ רוחנית, יוצרת פער בין דמות ה"מאסטר~ית" , הדמות הבוגרת,
זו שגילתה את שרביט הקסמים וסלחה לאמא/אבא שלה,
לבין דמות "הילד~ה הפנימי~ת", אוסף רישומי הרגש הקדומים בגוף הפיסי,
"הקופסא השחורה" של הרגשות הבלתי נגישים.
במשבר הפוסט טראומטי שחוויתי, הבנתי שהילדה הפנימית שלי עדיין חווה אלימות באופן יומיומי!!
אלימות מצד אמא שלי (הפיסית. האשה שילדה אותי),
אלימות מצד דמות ה"אם הפנימית המתעללת" שהפנמתי בתוכי,
ופה ושם
גם אלימות כזו או אחרת מצד א~נשים בחוץ.
הניסיון שלי לשכנע את הילדה הזאת לסלוח,
בשם איזשהו רעיון רוחני או חוויה רוחנית או רעיונות שלמדתי כבוגרת, נועד מראש לכשלון,
ולמעשה עם הזמן רק העמיק את הבדידות והכאב של הילדה (ושלי).
לצורך הדוגמה…. זה כמו לנסות לשכנע אשה מוכה לסלוח לבעלה,
כשהיא עדיין חיה איתו, ו*מקבלת ממנו מכות כל יום*.
איזו משמעות יש לסליחה הזאת??
האם אפשר לקרוא לסליחה כזאת "ריפוי"?
כדי שריפוי אמיתי ומלא יתרחש, יש:
1 לפתוח את "הקופסא השחורה" ולהסכים לחוות את הרגשות שנכלאו בה
2. להוציא את ה'ילד~ה הפנימי~ת' מחזקת הדמות המתעללת (הפנימית והחיצונית כאחת!),
כלומר להוציא את הילד~ה מכלל סכנה!!!
(זה לא אומר בהכרח לנתק קשר עם ההורים כמובן. אבל לפעמים כן)
3. ליצור דמות 'אם (או אב, או גם וגם) פנימי~ת מייטיבה',
שיודעת לא רק להכיל את 'הילד~ה' ולאהוב אותה ללא תנאי ,
אלא גם להמשיך ולהגן עליה מפני אלימות (חיצונית או פנימית) בעתיד.
(החלוקה לסעיפים היא רק לשם בהירות. אין לי כוונה לומר שזה בהכרל בסדר הכרונולוגי הזה,
וגם לא שצריך להשלים סעיף אחד לפני שעוברים לבא אחריו.למעשה הם שלובים זה בזה,
ומתרחשים במידה רבה בו זמנית, בצורה ספיראלית שחוזרת על עצמה ,
וכל פעם בצורה קצת יותר מעמיקה.)
ברגע ששלושת השלבים הללו הושלמו,
הסליחה הרגשית נוצרה מעצמה!!!
ואז- היא מורגשת גם במקומות בגוף שהסליחה הרוחנית/הבוגרת לא הצליחה לחלחל אליהם עד אז.
אז גם יכול להיווצר עוגן פנימי שלא היה שם קודם.
כמה זה מפתה לדלג על שלבי הריפוי ולהסתפק בסליחה רוחנית? מאודדדד!!!
כי שלושת השלבים בדרך לריפוי הם מכאיבים, כל אחד בדרכו.
(במיוחד סעיף 2!!!)
אבל לאורך זמן,
מכאיב יותר הפער בין הסליחה הרוחנית לרגשית,
מאשר תהליך הריפוי (הכואב), שמוביל לסליחה מלאה ומאוחדת.
❤️
~~~
אני כאן בכל שאלה
באהבה,
גל
פורסם ב אהבה וקבלה עצמית, הילדה הפנימית, התעללות רגשית, טראומה מורכבת, רגשות, תהליכי מודעות ושינוי | אין תגובות »
תגובות