בריאה בתנועה

גילוי עריות רגשי

נכתב על ידי galmoonz ב 12 בנובמבר 2018 – 0:54 -

מה בין התעללות רגשית לפגיעה מינית?
*אזהרת טריגר* (אין תיאורים גרפיים)

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

כל מטפלת רגשית (ו/או מטפל~ת במגע) שאי פעם פגשתי
שאלה אותי אם חוויתי אונס/פגיעה מינית/גילוי עריות.
תמיד עניתי ש "לא נראה לי. אין לי שום זכרון כזה".
חקירות וחפירות של שנים בתת המודע שלי
לא העלו בדל של ראיה,

אבל הגוף והדפוסים הרגשיים וההווייתיים שלי –
המשיכו לספר סיפור אחר!
(לצד כל הצמיחה הרוחנית וההתפתחות האישית)

 

היום אני יודעת:

לא נפגעתי מגילוי עריות *מיני* בילדותי
אבל כן נפגעתי מ*גילוי עריות רגשי*.
מבחינת מהות הפגיעה, ההשלכות,
והסימפטומים הפיסיים, הרגשיים, והמנטליים:
זה דומה בצורה מבהילה.

 

שיהיה ברור:
אני לרגע *לא* ממעיטה בזוועה שבפגיעה מינית/אונס/גילוי עריות במובן ה"רגיל".
(אני בטוחה שאני לא צריכה להגיד את זה,
אבל אומרת בכל זאת:
פגיעה מינית/אונס/גילוי עריות הם פשעים מתועבים ומזעזעים!!!!!!!)

 

יחד עם זאת:
המהות של אונס/פגיעה מינית/גילוי עריות
אינה (רק) העובדה שאיברי מין מעורבים במעשה הנורא
אלא בכך שזהו מצב של:

התעלמות מגבולות,

ניצול סמכות לרעה
(לפעמים בכפיה פיסית ולפעמים בשליטה פסיכולוגית),

אובייקטיפיקציה
(הפיכת הילד~ה לאובייקט לסיפוק צרכיו של הפוגע!)

חוויית חוסר אונים עצומה
(לעיתים עד כדי מחיקת תחושת ה"עצמי" האותנטי)

בתוך המשפחה (בתוך יחסים "אוהבים") התוצאות של זה
הן הרסניות במיוחד,
כי נוצר בתודעת הילד~ה חיבור הרסני בין "אהבה"
לבין כאב-פחד-אימה-אין גבולות.
(מה שישליך על מערכות היחסים שלה ~שלו גם בבגרות)

ואולי הגרוע מכל:
הילד~ה לוקח~ת על עצמה את האחריות על התוקף
(למה? זה נושא לפוסט נפרד),

מה שמוביל לשיתוף פעולה עם ההסתרה וההשתקה,
ויוצר בושה,
תחושת אשמה כבדה
וחיים שיש בהם המון הרס עצמי סמוי וגלוי
(גם כשמבחוץ הכל נראה זוהר ושמח)

 

בשנים האחרונות, ככל שהגיעו אלי עוד ועוד מטופלות
שחוו התעללות רגשית/פיסית מצד אם,
ומצד שני מטופלות שחוו התעללות מינית/פיסית מצד דמות אב/אח/דוד/סבא
פתאום קלטתי:

הסיפורים לכאורה שונים אבל במהות- הפגיעה דומה (אפילו זהה!)
לא לקח הרבה זמן
עד שהצלחתי לחבר את הנקודות גם עבור עצמי.

 

היום אני יודעת:

לא מצאתי זכרונות של פגיעה מינית בעברי כי חיפשתי תמיד
רק "מתחת לפנס" .

כלומר חיפשתי פגיעה מצד דמות גברית
(באיברי מין- קודש הקודשים הפיסי).

לא הבנתי שההשלכות של התעללות אמהית/אבהית רגשית
(פגיעה בקודש הקודשים הרגשי)
זהות במהותן לפגיעה של גילוי עריות,
ולכן התקשיתי
(וגם מי שטיפלו בי התקשו, לפחות ברוב המקרים)
לחבר את אוסף הסימפטומים שחוויתי – לתמונה שלמה,
שנקראת "פוסט טראומה מורכבת".

 

אני כותבת את הפוסט הזה *לא* כדי לקבל אמפטיה (או רחמים),
בטח ש*לא* על מנת להאשים את אימי (פוסט טראומטית בעצמה),
וכמובן ש*לא* חלילה להמעיט בחומרת הפגיעה של גילוי עריות במובן המיני,
או בפגיעה מינית באופן כללי.
(השם ישמור!!! אני מקווה שזה ברור!!!!)

 

כתבתי את הפוסט,
כי נשים רבות שחוו התעללות אמהית נמצאות עמוק בארון
(כמוני, עד לפני חודשים ספורים)

בין השאר כי הן פוחדות מתגובת הסביבה.
הן פוחדות,
כי בהרבה מקרים כשהן כן העזו לשתף מישהו, התגובה היתה שיפוטית,
פוגענית ומבטלת.

 

כתבתי את הפוסט כדי לבקש בקשה פשוטה מעומק ליבי:
בפעם הבאה שאשה מספרת לכן~ם
שהיא לא בקשר עם אמא שלה,
או שהיא מרגישה רגשות קשים כלפי אמא שלה,
אל תניחו מראש שהיא לא בסדר/אכזרית/רעה/כפוית טובה.
אל תייעצו לה אוטומטית להבין, לקבל,לסלוח/ לוותר
ולשמור על קשר בכל מחיר.

הרי לא הייתן~ם אומרות~ים כך לאשה שאבא שלה אנס אותה,
בטח ובטח אם הפגיעה ממשיכה עד היום.

 

אל תגידו אוטומטית: "אמא זו אמא"
ו"אמא יש רק אחת"
ו"אמא עשתה כמיטב יכולתה"

לא כי זה לא נכון, אגב.
זה *בהחלט* נכון שאמא עשתה כמיטב יכולתה!
אבל 'מיטב יכולתה', במקרים של התעללות רגשית/פיסית/מינית,
הוא מעוות.

בדיוק כמו ש"מיטב יכולתו" של אב פוגע מינית
הוא מעוות לחלוטין,
ובדיוק כמו שאהבתו של אב פוגע מינית היא מעוותת,
ולכן הערך שבקשר בין הורים לילדים,
לא מצדיק את המשך הפגיעה.

 

יש לי בקשה גם מאנשי חינוך ומטפלים:
בפעם הבאה שמגיע~ה מטופל~ת עם סימפטומים של פגיעה מינית,
אל תחפשו רק מתחת לפנס!
אל תחפשו רק זכרון שקשור בפגיעה באיברי מין,
או פגיעה מצד דמויות גבריות.

אם הגוף של המטופל~ת, הרגשות, ההוויה, הדפוסים הרגשיים וההתנהגותיים
מצביעים על פגיעה מינית:
חפשו גם דמות נשית בסיפור
חפשו גם חוויה של חוסר אונים רגשי
חפשו חוויה של פחד, אימה, אבדן גבולות-
במובן הרחב.

 

יש לי בקשה גם ממך אשה יקרה:
(אולי את כמוני- מטפלת/מורה/מנחה/מאסטרית )
אם חווית התעללות רגשית מצד אמך/אביך,
ואת חווה כל פעם מחדש נפילות או קריסות
ולא מצליחה "פשוט לעבור הלאה"-
אל תאשימי את עצמך!
ואל תכעסי על עצמך על מה שאת חווה!
צמיחה היא אפשרית, ואת יכולה ליצור לעצמך חיים טובים,
אבל זה דורש הכרה במהות הפגיעה,
והמון (המוןןן) אהבה עצמית וחמלה.

 

 

#לא_התלוננתי כי זו היתה אמא שלי
וכי נאנסתי "רק" רגשית.
לא התלוננתי כי לא ידעתי שיש קשר מובהק בין התעללות רגשית לבין פגיעה מינית.

 

כל גופי רועד עכשיו
לוחצת "פרסם"

באהבה

 

ניתן לקרוא את הפוסט ואת התגובות עליו גם בפייסבוק 

פורסם ב אהבה וקבלה עצמית, מיניות נשית, תהליכי מודעות ושינוי | 8 תגובות »