בריאה בתנועה

יום המשפחה

נכתב על ידי galmoonz ב 6 בפברואר 2019 – 21:17 -

יום המשפחה, יום האם,
"מתבקש שתכתבי על זה משהו גל", אומר קול בתוכי, כבר כמה ימים.

אני שמחה בשימחתן~ם של מי שהמשפחה בה גדלו היא מקור של בטחון,
אהבה, קבלה, תמיכה ושפע. זה מה שמשפחה אמורה להיות!
אני מאושרת באושרן~ם של מי שזכו באמהות מייטיבות,
אני שמחה גם בשמחתן~ם של מי שזכו באמהות גוד אינאף.

יחד עם זאת, את הפוסט הזה
אני רוצה להקדיש למי שחוו התעללות במשפחה
(בין אם היתה זו התעללות מינית, פיסית או רגשית)
הפוסט הזה מוקדש למי שהמשפחה בה גדלו היתה עבורם (ואולי עודנה), 
מקור לאימה, פחד, חוסר אונים, כאב בלתי נסבל.
עבור א~נשים שגדלו במשפחות כאלה -
יום המשפחה הוא יום שמהדהד את המחסור
במה שמשפחת המקור שלהן~ם אמורה היתה להיות,
אבל כנראה לעולם לא תהיה.

אחד הצרכים הכי בסיסיים של כל יצור אנושי הוא הצורך בשייכות,
ובמיוחד שייכות משפחתית.
בשם הצורך הזה,
ילדים קטנים וגדולים יסכימו לקבל כל יחס מהוריהם.
*כל* יחס.
זו אולי הטרגדיה הגדולה ביותר של יחסים מתעללים בתוך המשפחה,
ולא משנה אם זו התעללות פיסית, מינית או רגשית:
ילדים ישקיעו מאמצים אינסופיים
בלהחזיק תמונה משפחתית אידאלית בראשם,
גם כשהם חויים התעללות.

גם כשלהיות חלק מהמשפחה,
עולה להם במחיר בריאותם הפיסית או הנפשית (או שתיהן),
ברוב המכריע של המקרים, ילדים וילדות יבחרו להיות חלק מהמשפחה,
כי להיות חלק ממשפחה, מקהילה,
הוא אינסטינקט השרדותי בסיסי.

בשלב מסויים בחיים,
משהו מבפנים יתחיל להדהד את האמת הכואבת.
אבל גם אז,
יושקעו מאמצים רבים בלהחזיק את התמונה של השייכות המשפחתית,
גם אם היא דואלית (כלומר כוללת בתוכה התעללות).

מתי יסכים אדם להיפרד מיחסים עם הורה מתעלל,
במחיר אבדן השייכות המשפחתית?
רק כשמחיר ההתעללות והשייכות,
יעלה על מחיר כאב האבדן שבפרידה.

בשנה האחרונה השלמתי את התהליך הזה בתוכי.
הסכמתי לוותר על תמונה של שייכות משפחתית (אשלייתית)
שהשקעתי שנים בתחזוקה שלה.
זה היה מאוד כואב,
אבל גם מאוד מאוד משחרר!
הרבה אנרגיה שהשקעתי בתחזוקת האשליה
התפנתה בתוכי,
ועכשיו – אני משקיעה אותה בלהיות משפחה מייטיבה עבור עצמי.
(וחלק מהמשפחה החדשה והמייטיבה שיצרתי)
אני משקיעה את האנרגיה העצומה שהתפנתה – בלהיות אמא מייטיבה עבור עצמי.

יום משפחה שמח
יום אם שמח
יום *שייכות מייטיבה* שמח לכולנו 

באהבה

פורסם ב כללי | אין תגובות »