בריאה בתנועה

אמא שולחת את יוסי להביא "חומר" (במובן הסאחי של המילה. תרגיעו)
ואילו יוסי חוזר עם: "רוח"!!!

שלוש פעמים זה קורה בשיר אחד!
ואמא של יוסי, במקום להתחרפן,
אומרת:
"אוי לי" (מביעה רגש אותנטי)
ובו זמנית- "ילד שלי מוצלח" (מביעה אהבה ללא תנאי)

בבית האחרון מגיע הסיכום המרהיב:

"ריק הבית אין חלב
לחם אין ולו כזית
אך מלא מלא הבית
זמר מפוחית ופרח
ונביחות כלבלב"

כלומר: אהבה שורה בבית,
גם כשהילד מאכזב את אימו.

(בהזדמנות זו רוצה לומר: סחתיין עליך אמא של יוסי!!
וסחתיין בריבוע עליך, כבוד המשורר ע.הלל )

רובנו גדלנו בבתים שבהם התבקשנו 
לעמוד בתנאים פרקטיים מסויימים:
להכין שיעורים
להצליח במבחנים
לעשות מה שמבקשים (וכו)
ואת המשפט "ילד~ה שלי מוצלח~ת"
שמענו בעיקר כשעמדנו בדרישות ובבקשות ההורים (ומבוגרים אחרים)

את מערכת היחסים הזאת הפנמנו בתוכנו,
והיום- אנחנו כבר מתייחסות~ים באופן דומה לעצמנו, 
ולילד~ה (החולמני~ת?) שבתוכנו:

עמדנו בציפיות ובדרישות?
"ילד~ה שלי מוצלח~ת"
לא עמדנו?
"אוי לי!!"

והמירוץ נמשך.

אם יש לנו ילדים- אנו עלולות (ועלולים) לגדל דור נוסף
של א~נשים שאוהבים את עצמן~ם
רק בתנאים נוקשים מסויימים.

ואם אנחנו לא שמות~ים לב
אנחנו עלולות ועלולים
לחיות ימים, שבועות, חודשים ושנים
במילוי רשימת משימות אינסופית,
בלי להקשיב, להריח, ולחוש -
את הקסם המופלא שבחיים.

 לשיר המלא לחצ~י כאן

אמממ….
אבל….
אבל…
אבל… גם משימות זה חשוב!!
ומה לעשות שצריך גם לאכול??

נכון מאוד!!!

כדי ליצור שילוב המושלם בין being ל doing
עלינו ליצור ריפוי במערכת היחסים שלנו עם הילד~ה הפנימי~ת שחי~ה בתוכנו.

באיזה אופן
ריפוי מערכת היחסים שלנו עם הילד~ה הפנימי~ת שלנו
ישפיע על ילדינו?
בהמון צורות,

כי למעשה, מערכת היחסים בין ה"הורה" ל "ילד~ה" שבתוכנו,
משתקפת לנו לעיתים קרובות ביחסינו עם ילדינו,

וכי דרך מערכת היחסים של ילדינו איתנו-
הם לומדים להתנהל במערכת היחסים עם עצמן~ם.

עוד על הנושא אפשר לקרוא כאן 

אשמח לענות על שאלה (אפשר לכתוב כאן למטה בתגובות או לשלוח לי מייל)

באהבה